פסק-דין בתיק פש"ר 1247-07

מבוא

1.      בפניי בקשתו של מר א.מ (להלן: "החייב") להכריזו כפושט רגל.

רקע עובדתי

2.      ביום 10/06/08 ניתן צו כינוס לנכסי החייב, לפי בקשתו, בגין חובות מוצהרים בסך כולל של 784,177 ש"ח ל- 16 נושים. במסגרת צו הכינוס, הוטל על החייב תשלום חודשי בסך של 500 ש"ח החל מיום 10/06/08.

3.      עד למועד עריכת חוות הדעת על ידי הכנ"ר, הוגשו כנגד החייב 10 תביעות חוב בסך כולל  של 590,468 ש"ח, מתוכן הוגשו שתי תביעות של המוסד לביטוח לאומי, האחת על סך של 59,759 ש"ח, כולה בדין קדימה, והשניה, בסך של 1,589 ש"ח מתוכה סך של 433 ש"ח בדין קדימה. מאוחר יותר בוטלה תביעתה של חברת יונה אברך בע"מ בסך 246,761 ש"ח לאחר שיתר החייבים בתיק ההוצל"פ הגיעו להסכם פשרה עם הנושה.

4.      ביום 24/03/09 וביום 31/09/09 התקיימו אסיפות נושים של החייב. החייב התייצב לשתי האסיפות, אך לא נרשמה התייצבות מטעם מי מהנושים.

5.      ביום 28/02/10 הגיש החייב הצעת הסדר נושים בה הציע החייב לשלם את החובות בדין קדימה במלואם וכן סך של 50,000 ש"ח בעשרה תשלומים. הכנ"ר מצידו לא הגיש תגובה להצעה ולא זומנה אסיפת נושים. בדיון שהתקיים ביום 13/01/11 ולאחר שהחליף החייב ייצוג משפטי, הודיע ב"כ החייב כי ברצונו של החייב למצות את הליכי ההסדר וכי הוא יגיש הצעה לפי דרישת התקנות בתוך 30 יום. חרף אורכות חוזרות ונשנות שניתנו לחייב, לבקשתו, לצורך הגשת הצעת הסדר כאמור, לא הוגשה הצעה נכון למועד מתן החלטה זו.

6.      במסגרת הדיון הראשון בבקשת ההכרזה, אשר התקיים בפני כב' השופטת דיאנה סלע ביום 18/06/09, ניתנה לחייב, לבקשתו, אורכה להגיש תגובה לחוות הדעת של הכנ"ר ואולם, חרף מספר אורכות שניתנו לחייב לצורך האמור, לא הוגשה תגובה מטעמו, למעט מסמך שכותרתו היא "הודעה על המצאת מסמכים" אשר הוגש לכנ"ר ביולי 2009 ומאוחר יותר לתיק בית המשפט, ואשר תוכנו יפורט בהמשך.

7.      על פי חוות דעת הכנ"ר מתגורר החייב עם הוריו ומשתכר סך של כ-6,000 ש"ח בחודש מעבודתו כנהג שכיר בעסק לחומרי בניין אשר בבעלות בן דודו.

8.      בחוות דעת הכנ"ר מיום 17/06/09, הביע הכנ"ר דעתו לפיה אין להכריז על החייב פושט רגל, משום שלא הוכח כי חובותיו נוצרו בתום לב. על אף האמור ציין הכנ"ר כי ניתן לאפשר לחייב להמציא מסמכים באשר להתנהלותו כמפורט בחוות הדעת וכי לאחר קבלת ההבהרות תימסר עמדתו הסופית של הכנ"ר.

הכנ"ר טוען כי החייב מסר גרסאות שונות באשר להסתבכותו הכלכלית. כך, במסגרת התצהיר שצורף לבקשה למתן צו כינוס, טען החייב, כי הסתבכותו הינה תולדה של ערבות שנתן לאחד מעובדיו בין השנים 1997-1999 לצורך רכישת רכב. לעומת זאת, במסגרת חקירתו, טען החייב כי הסתבכותו הכלכלית נבעה מכישלון עסקי של שותפות "האחים אזולאי" (להלן:"השותפות"), שעסקה בהובלת חלב גולמי, בה היה שותף ביחד עם אחיו. לטענת הכנ"ר, החייב נימק את הכישלון העסקי בעליה חדה בהוצאות האחזקה של רכבים ששימש את העסק וכן בתחרות בענף.

עוד טוען הכנ"ר כי בעת פרישת החייב מהשותפות בשנת 2005, הראה דו"ח הפחת לאותה השנה כי בבעלות השותפות נרשמו שני רכבים מסוג מיצובישי מגנום וטויוטה היילקס, משאית מסוג סקאניה וכן ציוד חקלאי, כאשר החייב לא נתן הסברים הולמים מדוע לא עמד על זכויותיו בנכסים אלו בעת שפרש מהשותפות. בנוסף, טוען הכנ"ר כי החייב לא ידע להסביר מדוע אין לאחיו חובות מהשותפות.

ועוד, טוען הכנ"ר כי בתצהירו טען החייב כי במסגרת הסכם הגירושין ויתר על זכויותיו בדירת המגורים, בעוד מהסכם הגירושין שצורף עולה כי הוא ויתר על זכויות מגורים בלבד. טוען הכנ"ר, כי התנהלותו של החייב לאחר יצירת החובות הינה בעייתית משום שהתברר כי הוא ויתר על זכויותיו במשק החקלאי לטובת גרושתו וכן נושא בתשלום המשכנתא על הדירה בסך 1,200 ש"ח,  בעוד הוא איננו עומד בתשלום דמי המזונות.

לבסוף טען הכנ"ר כי החייב לא המציא מסמכים להוכחת גרסתו בנוגע לערבות, תעודת גירושין, מסמכי פרישה מהשותפות ומסמכים נוספים הדרושים להוכחת טענותיו.

בהודעה מיום 21/09/11 הודיע הכנ"ר כי החייב צבר 20 פיגורים בתשלומים החודשיים, בסך כולל של 10,000 ש"ח וכן כי החייב אינו מגיש דו"חות בעניין הכנסותיו והוצאותיו כסדרם והדו"חות אשר הוגשו, הוגשו ללא מסמכים מאמתים.

9.      ביום 23/07/09 הגיש החייב לכנ"ר הודעה על המצאת מסמכים אליה צירף מסמכים שונים להוכחת גרסתו להסתבכות הכלכלית (הודעה זו הוגשה לבית המשפט ביום 18/03/10).  כך, מציין החייב בהודעתו, כי לצורך הוכחת טענתו בעניין ערבות אשר חתם לעובד שלו בין השנים 1997-1999, פנה החייב לחברת ליסקאר רם בע"מ, ממנה ככל הנראה נרכש הרכב על ידי העובד, על מנת לקבל מסמכים לאימות טענותיו. לידי החייב נמסרה הודעה מטעם חברת ליסקאר רם בע"מ, אשר צורפה להודעת החייב, ואשר לפיה ביום 02/07/96 נפתח תיק הוצל"פ נגד החייב ונגד העובד ורעייתו בשל חוב לחברה וכי התיק נסגר בשנת 2000 לאחר שהחוב סולק על ידי החייבים.

באשר לזכויותיו בדירת המגורים טוען החייב כי במסגרת המשא ומתן שנעשה בהליך הגירושין הוחלט כי גרושתו וילדיו ימשיכו להתגורר בבית והחייב יעבור לגור בבית הוריו. החייב טוען כי לא היתה בכך כל כוונה להעלים נכסים.

החייב מאשר את טענת הכנ"ר כי הוא זה אשר נושא בתשלום המשכנתא, ומציין כי הינו פועל להגיע להסדר תשלומים עם המוסד לביטוח לאומי באשר לחוב המזונות.

באשר לזכויותיו במשק החקלאי טוען החייב כי לו ולאשתו אין מטעים ומצרף אישור על האמור מוועד מושב אליפלט שם מצוין אף כי מכסת המים שייכת למושב. באשר למכסת הלול מציין החייב כי הינה רשומה ע"ש האישה מאז ומתמיד וכי אין ברשות המשפחה לול לגידול פטמים.